כשג’ינה (סאקל) התקשרה בפעם הראשונה, חשבתי שזה משוגע לגמרי, ולא מציאותי. ג’ינה גרה במקסיקו, מחנכת בקהילה היהודית במקסיקו סיטי.
ג’ינה יצרה אתי קשר וביקרה אותנו עם תלמידי י”ב ביום הזיכרון לפני שנה וחצי. התלמידים ביקרו בהר הרצל, הניחו מכתבים מאוד מרגשים על קברו של עמית ושמעו ממני עליו, עלינו ועל שירותו הצבאי. השאלות שלהם היו מאוד מרגשות והחום והאהבה שקבלתי מהם היה מרגש. הקשר אתה נמשך גם ממקסיקו הרחוקה. גם ביום הזיכרון האחרון היא באה לבקר אותנו כשהיתה בקורס ביד ושם שנערך לאנשי חינוך מהקהילות היהודיות בחו”ל.
כשג’ינה סיפרה לי שהחלום שלה לארגן מרוץ במקסיקו סיטי לזכר החיילים שנפלו כאן, חשבתי שזה משוגע לגמרי. ג’ינה לקחה שנת חופש, תרמה את כל מרצה וכוחה לאחד את כל הקהילה במקסיקו סיטי למען מטרה זו והצליחה בגדול.
האירוח של ג’ינה ושל הקהילה היה למופת, פינקו אותנו והתייחסו אלינו כגיבורים (כאילו שעשינו משהו…). עברנו בין בתי הספר המושקעים (מרחבים פתוחים ללמידה, מעבדות, חדרי מוזיקה, אולפני הקלטה, חדרי מולטימדיה עם מורים אכפתיים ומסורים) לפגוש את התלמידים, צוות המורים וההנהלה. היה מרגש, אינטנסיבי ומנחם. השאלות ששאלו היו נוקבות לגבי השירות הצבאי, לגבי הקשר ביננו לבינם וכמובן גם על עמית.
הקשר של הקהילה לישראל מאוד חזק, הם ציונים נלהבים, תומכים, תורמים, מבקרים, אוהבים ושולחים את ילדיהם להכשרה, ללימודים ולצבא.
המרוץ היה מדהים בארגון ובכמות המשתתפים בו (1200-1300 רצים ורצות)…. אין מילים.
אי אפשר להפחית בתודה לג’ינה, משפחתה, חבריה, הקהילה היהודית במקסיקו ול’ביחד למען החייל’. תודה
מקסיקו סיטי, מרוץ 2018