מה שלומך, אחי ?
זוכר את הטיול ההוא? הצטלמנו בסוף הטיול. והינה אחרי איזה עשר שנים הצטלמנו שוב באותה פוזה ברגעים האחרונים יחד.
היינו בכיתה ו׳, נסענו לחוף בעתלית לסיור בעקבות המעפילים. מקשיבים לסיפורים מזעזעים על שואה ועל גבורה, על תקווה ועל ציונות… מתמלאים בערכים ובאהבה לעם ולמדינה הזאת. למדנו להעריך את אלה שמתו בשבילנו,. למדנו לא לקבל את החיים כמובן מאליו, את הארץ שלנו. ספגנו ערכים לדם באינפוזיה. כמה שאהבנו את זה. זה תמיד היה ממלא אותנו ונותן לנו משמעות וכוח.
זה חלק מהחיים הדפוקים פה. אז לא ידענו שזה חלק מאיזשהו מסלול קבוע, שהמציאות כאן מחייבת.
גדלים על כל סיפורי המלחמות ועל מצע של הקרבה ונתינה, כמו שילדים בגרמניה גדלים על סיפורי עמי ותמי. נשמע הזוי, הא ? כן, ככה זה פה.
כל השנים האלה היו הכנה לרגע האמת שבו נידרש אנחנו להיות חלק מהסיפורים האלה, שממשיכים להיכתב בשביל ההמשכיות שלנו. .. בשביל שיהיה עוד ״דלק״ לדור הבא. כי כשמתבגרים מבינים שזאת לא המלחמה האחרונה, וכנראה שגם הילדים שלנו יילכו לצבא ולמלחמה, כן… כנראה שמשיח על חמור לבן לא יגיע בקרוב. הוא מתעכב קצת. ..
היית אמור להשתחרר בימים האלה, להצטרף אליי לאזרחות אחי, אני לא יכול להסביר לך כמה חיכיתי לרגע הזה שיקרה. לעוף מפה לאיזה טיול ארוך ורחוק. לחיות את החיים כמו שרצינו כל כך.
חיים של חופש ואהבה.
במקום זה, ברגעים שאני נוחת בחזרה למציאות מעולם ההכחשה הנוח והיפה, שבו אולי תחזור מתישהו, ואני לא אצטרך להעביר כל כך הרבה שנים בלעדיך – כאן אני מקבל את אגרוף המציאות הכואב לתוך הבטן ממש לסרעפת, כאילו מפוצץ את כל האיברים הפנימיים ובסופם את הלב.
לא קל לי… לאף אחד.
אתה חי ונושם בכל דבר שאני עושה בדרכך שלך.
הלוואי ויכולתי להיפגש איתך לקצת זמן, לחבק ולספר לך כמה התגעגעתי ועל כל מה שחדש אצלי, ולשמוע אותך מספר לי על כל מה שחדש אצלך. אם טוב לך איפה שאתה, אם יש חבר’ה טובים שם… אתה עדיין רץ? הכרת כבר איזו בחורה חמודה? איך קוראים לה? יש לך ים שם למעלה? יש לך גיטרה להמשיך לנגן שם? יש בירה? או שמא כל הדברים האלה לא נחוצים במקום שאתה נמצא בו? בטח גם לא יפריע לך. תמיד הסתפקת במועט..
איזה חרא זה לספר לכולם איך היית ומה היית… הלוואי שהיית נשאר פה איתי, שקט וצנוע כמו תמיד, ושאף אחד לא יצטרך להכיר אותך בחיים.
אי אפשר לתאר אותך. היית משהו מיוחד, זן נדיר, עוף מוזר. הכול ביחד. אבל היית אמיתי וטוב. לא התעסקת בשטויות של רוב האנשים הרגילים. אולי היית בכלל מלאך, שבא אלינו לאיזו שליחות, למשימה חשובה – ללמד בני אדם איך צריך להתנהג, להוות דוגמה. איזה מלאך, שאלוהים השאיל לנו לכמה שנים ולקח אותך אליו בחזרה למעלה.
אז תדע שמילאת את המשימה שלך מעל ומעבר!