עמית יאורי - אתר הנצחה

אח שלי,

אני אפילו לא יודע אם לכתוב עליך או לך.. כל העניין הזה של לדבר עליך בלשון עבר לא בדיוק נתפס לי.

לפני כמה ימים דפדפתי שיעמום בוואצאפ וראיתי את השם שלך. ככה בפשטות כאילו אתמול דיברנו.

מהרגעים האלה שאתה פתאום קולט שמישהו שאתה מכיר מילדות והיה חלק מהחיים שלך בצורה הכי פשוטה ומובנת מאליה פשוט לא נמצא כאן יותר. לא תוכל לשלוח לו כבר “שבת שלום אחי” או “מה עושים מחר?”.כי מחר החיים ימשיכו בלעדייך ואתה תישאר בן 20 לנצח.

לפני שלושה שבועות השתחררתי ושוב זה הכה בי. היינו אמורים להשתחרר ביחד. בטח הולכים כל החברה להשתכר, מורידים צ’ייסר ראשון של חופש ביחד. ובמקום זה אני כאן, יושב וכותב עליך איזה קטע הזוי ליום הזיכרון. אני זוכר את היום המסריח הזה כאילו זה היה אתמול. ערב יום שישי. הפעם הראשונה שיצאנו מעזה להתרעננות. כמו טמבל אחרי שהתקשרתי למשפחה ולחברה מיהרתי לדפדף בפייסבוק. בין הריבים הרגילים בין ימנים ושמאלנים ופרחות חסרות מודעות בביקיני (שבטח היית צוחק עליהן שהן מטומטמות), נכנסתי לקבוצה של השכבה וקראתי “מחזור צ”א היקר, בצער רב וביגון אני נאלץ לבשר לכם כי איבדנו את חברנו לשכבה עמית…”. אתה קולט אחי? אף אחד אפילו לא התקשר אליי כי לא רצו שניכנס לדיכאון במצב כזה. בהתחלה זה נראה כמו התחלה של בדיחה גרועה. לא באמת הצלחתי לעכל את זה..

בארוחת שישי באותו ערב האוכל בקושי ירד לי בגרון. אפילו להלוויה לא הצלחתי להגיע.

אני זוכר שכשהצלחתי לצאת לשבעה, נכנסתי מאוחר בערב לבית שלך. כשהגעתי אף אחד כבר לא בכה. הייתה אווירה כאילו נגמר לכולם הכוח לבכות. כל שנייה הרגשתי כאילו אתה עומד להיכנס בדלת עם הפרצוף האדיש האופייני שלך, מצקצק ואומר “מה ישלכם?!”.

בפסח של שנה שעברה נסענו ללילה בעין גדי. עשינו על האש בשתי שקל וחגי (כמובן) הציע שניכנס למים בעירום. הסתכלנו אחד על השני ופשוט רצנו ביחד לתוך במים. בבוקר קמנו ועשינו את המסלול ההוא שאני לא זוכר איך קוראים לו.יומיים מצחיקים.

השנה אנחנו מתכננים לנסוע שוב, הפעם לזכרך. כדי לזכור ולשמור אותך עוד קצת איתנו.

אומרים שהחיים ממשיכים, וזה נכון. אבל הם ממשיכים אחרת. פתאום משחקים בשלג ומרגישים מחויבות להגיע כי כל כך אהבת לשחק. הכל מלווה בזיכרון שלך כאילו אתה עוד איתנו. לא יודע, זה הדבר הכי טוב שיכול לצאת מהמצב הזה לא? אתה חי בלבבות של כולנו. זה מה שכל כך מיוחד בך. השארת מאחוריך כל כך הרבה אהבה ואנשים שאוהבים אותך. שלא מפסיקים לדבר על איך היית תותח, ובן אדם טוב. כמה רצית ללכת לצבא וכשכולנו היינו עסוקים בבנות אתה כבר היית מתאמן ברצינות ומקדיש את כל כולך. כזה היית. בשקט ובצניעות, בלי לדרוך על אף אחד או להשתחצן משיג את כל המטרות שלך. חושב שיש הרבה מה ללמוד ממך בקטע הזה.

לא יודע בדיוק איך לסיים, תמיד יהיה עוד מה להגיד לך. אני מתגעגע אליך אחי ובטוח שעוד נתראה.