עמית יאורי - אתר הנצחה

עוד ערב שישי הגיע.. פותחים כרגיל עוד קבוצה בוואטספ ומתחילים לדבר..”מה עושים היום???” מתלבטים.. אולי נצא לעיר? אבל מה, שוב פעם? דיי משעמם ומאוס.. אז אולי נצא קצת מחוץ לעיר? דיי כבר מאוחר…

חגיגול כמו תמיד מעדכן אותך בהכל כי אתה,וואטסאפ והפלאפון זה לא סיפור מוצלח במיוחד.

התכנסנו כולנו אצלי. ברור שאתה וחגי לא תפספסו קודם כל לשתות איזו בירה בעיר..

יושבים במרפסת פותחים בקבוק יין וכמה בירות..

צוחקים, משתפים, מדברים שעות על החיים..

הדלקנו את הטלוויזיה בסלון, כרגיל הכנו פופקורן בסיר והתחלנו לראות שטויות.. הייתה תוכנית בנשיונל גאוגרפיק על תאומים סייאמים.

משום מה (כנראה היין עשה את שלו) זה ממש הצחיק את כולנו ובמשך עשרים דקות לפחות צחקנו בטירוף, צחוק כזה שעושה כואב בלחיים, תוך כדי חיקויים ודימויים למה היה קורה אם כולנו היינו תאומים סייאמים..

ואז, כרגיל, אתה וחגי נשפכתם אצלי על הספה כמו בכל סוף של ערב כזה.

כולם כבר הלכו, השעה הייתה מאוחרת, בערך 5 לפנות בוקר. ישנתם כל כך עמוק והייתם כאלה חמודים שאני ורותם לא היינו מסוגלות להעיר אתכם.. אז רותם הלכה הביתה ואני נשארתי עם שניכם אצלי על הספה ואתם, אתם המשכתם לישון…החתול שלי הצטרף לחגיגה ונרדם גם הוא עלייך. הייתי חייבת לצלם את זה. וזו התמונה האחרונה שיש לי שלך.. זיכרון מתוך כל כך הרבה ערבים כאלו “רגילים” שלנו ביחד.

איך לא ידעתי עמית? שזה יהיה הערב האחרון שלי איתך?

מה לא הייתי עושה בשביל עוד ערב רגיל כזה יחד איתך..

אני חושבת עלייך המון. על המשפחה המדהימה שלך.. רציתי להאמין שהזמן ירפא לפחות חלק מהכאב, אבל לצערי אני מתחילה להאמין שזו סתם עוד קלישאה..

מתגעגעת אלייך ואוהבת אותך תמיד, חזק חזק עמוק בלב.רבה