עמית יאורי - אתר הנצחה

עמית שלנו איננו,

צמד מילים שאינו נתפס, אינו מתחבר. לא שייך למקום ולזמן. לא שייך אליך ובוודאי שלא אלינו למשפחה.

האוזניים שומעות, אבל הלב ממאן לקבל, והעיניים בוכות.

לפני, כמעט 21 שנים:

עמית: בטוח בעצמו, מסתפק במעט, מסופק, מאושר,  מתפתח, בעל הומור משובח, בוגר, ילד חכם שניתן להתייעץ אתו, אחד שאפשר לסמוך עליו. מילה זו מילה.

עמית, ילד מקסים היית. איך אפשר לקרוא לך ילד? גבר חזק ומהיר, חדור מטרה, שמוכן לזנק להציל את חבריך. עשית זאת לפי צו לבך, על פי דרכך וערכיך. בשקט ובעוצמה.

אתמול, כשישבו חברים, מורים ובני משפחה, נוספו ממדים נוספים: חוש הומור, בגרות, ערכי חברות, צחוקים, טיולים, ארגון, שובבות,  חכמה, עצה. כבר הגענו למאה ממדים.

שלשום, כשישבו חייליך ומפקדיך, התרבו הממדים: רצינות, מקצועיות, בגרות, הערכה, אהבת לוחמים, שלווה וחוזק פנימי, יכולת פיקוד, מנהיגות.

בגדוד קראו לך “המושלם”. בגדוד נתנו לך את התפקידים הנחשבים. בגדוד קיבלת את מחלקת ותיקים. חזרת לגדוד מקורס קצינים כדי להיות עם החיילים.  ללחימה נכנסת ללא מכ”ים, אתה והמ”מ.

הנה, התווספו עוד כמה ממדים.

ובמשפחה:

כמה אהבה נתת ! ברור שבדרכך. כמה אכפתיות ודאגה!  בתקופה האחרונה התפתחת ואפילו התרככת.  נפתחת אל המשפחה ופינקת את אחיך ובני דודך, התעניינת ושיתפת ונוסיף במיוחד את היחס החם לסבא מתי.

עכשיו, כשאנחנו פה מולך, לאחר שהצרור שהרג אותך ניפץ את דמותך מלפני, אנחנו רואים לפתע  יהלום רב-ממדים.

עמית, יהלום רב-מימדים.

ותודה, תודה גדולה: למשפחה מדהימה, אחים חזקים, חברים עוטפים, מורים וסגל הגימנסיה, הורים של חברים, חברים של ההורים, וצופים ושכונה של מרכז העיר. כל אלה  מוסיפים עוד ועוד ממדים.

עמית שלנו איננו.במותו הוא מאתגר אותנו באתגר החיים ממש כמו בחייו.

אוהבים ומתגעגעים.

כולנו.