עמית אח שלי הגדול,
איך נפרדים? איך אומרים ביי, להתראות או שלום?
כנראה שייקח כמה ימים, חודשים או שנים עד שנצליח לעכל ולהתמודד עם המצב החדש שנקלענו אליו.
כולם באים לנחם ולהגיד דברים…מדברים עלייך אבל אני לא מעכלת ולא מבינה שבאים אליי, למשפחה – חושבת רק עלייך ועל מה שהיית עבורי. אמנם לא היית אח רגיל שמתקשר ושולח הודעה סתם ככה באמצע היום, מספר על היום שעבר עליך ומה קורה. אבל בדרכך שלך הצלחת להיות אח גדול למופת – אחד שמגונן מרחוק, שמייעץ לגבי ענייני צבא, מתקשר ביום ההולדת, שואל איך אתה נראה לפני יציאה לבילוי והאם להחליף חולצה.
בשבילי היית דמות לחיקוי והערצה ובכל הזדמנות שיכולתי סיפרתי עליך, על מה שעשית ושאתה עושה, התוכניות לעתיד ומתי נזכה לפגוש כבר את החברה שתזכה בך. היית אדם מסוגר לעצמו ושקט, אך השתיקה אמרה הכול : על דרך הארץ שלך, החשיבה על אחרים לפני עצמך, הדאגה והאמונה, הדרך שבה הובלת אנשים, המסירות וגם אם קשה, הראתה שלא נשברים, בן אדם חכם עם ראש על הכתפים, כישרוני, בעל יכולות רבות ומגוונות.
אין לי ספק שכל מי שהכיר אותך זכה בחבר טוב, זכה לקבל מהידע האינסופי שלך בכל דבר ודבר, זכה להכיר בן אדם ישר, אמין, בן אדם אמיתי בעל דעות בכול עניין, שרצה שלכולם יהיה טוב.
כל כך הרבה אנשים זכו בך !!
כל השבוע היינו מחוברים לטלוויזיה, לאייפון, למחשב ובכול דרך אפשרית שאפשר להתעדכן דרכה ודואגים לשלומך. אמא שאלה אותי לפני כמה ימים “נוני, את לא דואגת?” ועניתי לה “אני כן” אבל בתוך תוכי אמרתי שאני סומכת עליך שלא תעזוב אותנו ככה בפתאומיות בלי התראה מוקדמת והכנה מראש…
היית עמוד התווך של המשפחה, העמדת את כולנו במקום כשהיה צריך, החזקת אותנו ברגעים הקשים שלנו – ואני יודעת שתעשה זאת גם עכשיו, תושיט לנו יד מלמעלה כדי שלא ניפול ונתרסק ושגם עכשיו נוכל להישאר יציבים.
בטח אתה מסתכל מלמעלה וחושב לעצמך, מה הם עושים מזה כזה עניין, “הכל בסדר אין לכם מה לדאוג…תמשיכו כרגיל” כמו שנהגת להגיד לנו תמיד, לא מתלונן וחי עם הסיטואציה שאליה נקלעת ומנסה להתמודד עם המצב.
עמית אח שלי הגדול, אני רק מחכה שתכנס הביתה מהצבא, אני אשכב על הספה ואצעק מי זה? וכשהדלת נפתחת אתה תכנס לסלון, תהנהן לי עם הראש לשלום, תלך לשים את התיק בחדר.
אוהבת ויאהב תמיד נעם אחותך הקטנה.