אחי היקר,
כמעט שנה עברה מאז עזבת אותנו, וקשה לי לדבר על זה בלשון עבר. ותאמין לי, אח שלי, שכולנו פה מתגעגעים אליך – לצחוק, לקלילות, לביטחון שהיית מקרין. גבר אמיתי, גיבור. יש לנו אינספור סיפורים משותפים. היית חבר אמיתי, ולא אשכח אותך לעולם.
אני מקווה שטוב לך במקום שבו אתה נמצא עכשיו, ושאתה דואג לנו, ובמיוחד למשפחה שלך, שצריכה אותך. תמיד היית אדם ההולך בדרך שלו, לא צריך אף אחד. הולך ועושה מה שטוב לו ומה שהוא רואה לנכון. את התכונה הזאת כולנו צריכים ללמוד ממך.
אתה יודע, תחושת העצב הזאת קשה לכולנו מאוד, ובכל פעם שאני נזכר בך אני יודע שאתה לא היית נותן לאף אחד מאיתנו לכאוב את אובדנך. אתה, עם הקלילות שלך, עם השמחה, עם הרוגע הנפשי שלך, לכולנו, היית עומד פה, מסתכל עלינו במבט ציני וצוחק. אני בטוח. הייתה בך עוצמה שאי אפשר לתאר.
לפעמים אני חושב שגם במבט לאחור היית בוחר באותה הדרך שלך בצבא, עושה בדיוק את אותו הדבר בלי למצמץ בכלל, כי כזה היית, אדם שבטוח בעצמו ובדרכו בצורה יוצאת דופן. שאלו אותך פעם אם אתה מפחד ממה שיכול לקרות לך. ענית שלא. אני מאמין לך, אח שלי, ויודע שלא היה לך אפילו ניצוץ קטן של ספק. בחרת להילחם בשבילנו ובשביל המדינה שלך, והיית עושה את זה שוב. נולדת להיות גיבור ישראל. היו בך כל התכונות והמעלות שאדם כזה צריך. כואב לומר זאת, וקשה להבין, אבל זה אומר את הכול על האדם שהיית, והופך את הכול לשלם.
אני זוכר איך אהבנו לרכב על אופנים. כמה שעות היינו מבלים, כמה חוויות, כמה סיפורים, כמה צחוקים. כמה אהבת את הים, מקווה שיש לך איזה אחד שמה. שאתה שוחה, שאתה רץ, שאתה עושה את כל הדברים שאהבת לעשות, שאתה שמח, שאתה מאושר, ושאתה עומד שם, מסתכל עלינו בחיוך מאוזן לאוזן ומנסה לחזק אותנו.
אי אפשר להיפרד במילים. שלח איזה סימן – אנחנו מתגעגעים!
אוהב אותך, אזכור אותך תמיד, אח יקר – גיבור ישראל!