עמית,
זמן קצר כ”כ הספקתי להכיר אותך ומרגיש לי כאילו איבדתי חבר שגדלתי אתו ביחד מילדות.
אני זוכר את הפגישה הראשונה שלי אתך שהגעתי לפלוגה, מיד הרגשתי קליק ביננו, מין חיבור לא מוסבר. אתה יודע על מה אני מדבר. לא יודע להסביר את זה מין קליק כזה בין שני אנשים מעולמות שונים לגמרי. אני דוס מפ”ת ואתה חילוני מירושלים.
בשיחה הראשונה שלי עם המ”פ דיברנו על מפקדים במחלקה וביקשתי ממנו שתהיה מפקד אצלי. כבר בהתחלה זיהיתי אצלך משהו מיוחד, מצד אחד עדינות ורגישות, שקט פנימי כזה ורוגע שאין להרבה אנשים, ומצד שני עוצמה ונחישות עם אופי חזק מאוד. ידעת לעמוד על שלך גם שלא הסכימו אתך ולא לוותר ויחד עם זה ידעת להקשיב לחיילים ולהיות כמו אבא בשבילם. בסוף המ”פ שהכיר את היכולות שלך לא רצה להוציא אותך מהמחלקה שלך ולהעביר אותך אליי בשביל לחזק את המחלקה שבא אתה היית.
סיימנו קו בלבנון ועלינו לרמת הגולן לאימון. בכל הזמן הזה נהינו חברים טובים והתייעצנו המון אחד עם השני על כל מיני דברים. בשלב מסוים באימון בתקופה שליאור הסמל שלי היה צריך להשתחרר המחלקה קראה לי לשיחה ואמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי. הם היו קצת חצופים והם ביקשו ממני שתהיה הסמל שלהם. באמת גם לפני זה ראיתי אותך שהתחברת איתם למרות שלא היית במחלקה שלנו. בעיניי זה היה מצחיק שהם ביקשו את זה כי לי זה היה ברור מהתחלה שזה מה שהולך לקרות אז רק חייכתי אלים והלכתי.
אני זוכר שהייתי מדבר עם נופר אשתי שאז היינו חברים והייתי תמיד אומר לה כמה אני שמח שנהיית הסמל שלי ואיך אתה מניע את החיילים מעולה ולא מפחד לדבר איתם ולתת להם משימות.
כשירדנו לעזה כל כך שמחתי שידעתי שאתה נכנס איתי. הרגשתי באמת בטוח ושאני יכול לסמוך עליך בעיניים עצומות. ארגנת לך את הפומה החדשה שקיבלת והייתם כמו גוש ברזל אחד חזק. היו אתך חיילים מאתגרים מצד אחד אבל אם ידעת איך לגעת בהם הם היו הכי טובים שיש. ואתה ידעת מעולה איך לעשות את זה.
במהלך הלחימה יצאנו החוצה להתרענן ועמדנו במעגל אתה ג’וש ואני. פתאום לא יודע מאיפה זה בא לי אמרתי לכם שאני מרגיש שמשהו רע הולך לקרות למישהו קרוב אלינו. ובאמת אחרי יומיים זה קרה..
כל המלחמה אמרתי תודה לה’ שיש לי אותך בתור סמל. היה לך מין רוגע כזה שאפילו שהיית בלחץ לא שידרת את זה לרגע.
אחרי שפוצצנו את המסגד ועלינו לסרוק את המגדל שמענו יריות ורצנו מיד למטה לחתור למגע. הקשר שלי אמר לי תוך כדי היריות שיש לו מעצור בנשק. לא התבלבלת לרגע והחלפת אותו במקום, צמוד אלי. עד הנשימה האחרונה שלך נלחמת כמו אריה. כולם מפחדים אבל לא כולם פחדנים. אתה לא היית פחדן היית גיבור.
מתגעגע אליך אחי היקר. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.