כבר כמעט ארבעה חודשים עברו מאז שאתה לא פה, הרבה דברים קרו מאז ואתה כל כך חסר.. עדודו כבר בכיתה י׳ כל יום שעובר הוא גדל וכשאני מסתכל עליו אני נזכר בך כשהיית באותו הגיל שלו וזה לפעמים מפחיד כמה שאתם דומים, אותו דיבור ואותה שפת הגוף, אותם תווי פנים, שפתיים, אוזניים.. נוני במכינה ויש לה חברים חדשים. . יצא לי להכיר כמה מהם והם נראים לי אחלה חברה אתה יכול להיות רגוע.. אני חגגתי לא מזמן שנה עם קרן.. אני נזכר איך בדרך אליך באותו יום רביעי של סוכות ראיתי אותה עם חברות יושבת בבר ליד הבית שלך, לא הכרתי אותה והתאהבתי מהשנייה הראשונה. . איך גררתי אותך ״לשתות בירה״ רק כדי שאני אוכל להתחיל איתה ואתה תמיד זרמת עם השיגעונות שלי..אשכרה עברה שנה אחי. וכשלא תמיד הצלחנו להפגש בסופי שבוע להרבה זמן תמיד היית מבין ולא היית כועס אף פעם. . החברים מתגעגעים המון ותמיד מדברים עליך. הרבה פעמים מצאתי את עצמי ברגעים של בלבול, שמחה, עצב ובכל רגע כזה מחדש כל כך בא לי לדבר איתך, להתייעץ איתך, לשתף וסתם לשמוע מה אתה חושב ומה היה לך לומר על זה. . אפילו סתם שיחת טלפון פשוטה. . הודעה. . משהו. . אז אני מבין כמה אתה חסר לי ואיזה חלל ריק השארת מאחוריך, חלל שאף אחד לא יוכל למלא ותמיד יהיה שמור לך עד שיום אחד ניפגש. שבוע שעבר ירדנו דרומה לערבה להתנדב בעבודות בבניית שביל ישראל לאופניים שהוקדשו לזכרך. הגיעו חברים, משפחה, חיילים שלך, מפקדים שלך, וסתם אנשים טובים שלא הכירו אותך בכלל אבל הם שמעו את הסיפור שלך והיה להם חשוב להגיע ולחלוק לך את הכבוד הגדול שמגיע לך. כזה שעושים לגיבורים אמיתיים. שבוע של קריעת תחת, קמים מוקדם הולכים לעבוד עד הערב, חוצבים בסלעים, מפנים אבנים, מסמנים שבילים, בונים טרסות ומזיעים. כולם אנשים זרים אחד לשני אבל עם מטרה משותפת וחשובה שמגשרת בין כל הפערים השוני והזרות וברגע כולם מתחברים והופכים למעין משפחה. השבוע הזה עשה טוב לכולם, אתה יכול להיות מבסוט שאפילו כשאתה לא כאן פיזית אז הרוח שלך כאן ואתה ממשיך לעשות טוב ולחבר בין כולם. אבא שלך חגג יום הולדת.. אמא שלך הייתה תותחית רצה ממקום למקום ולא הרפתה לרגע כדי שהכל ילך כמו שצריך, עידו ונעם עבדו כמו מטורפים בלי הפסקה.. בטח היית גאה במשפחה המדהימה שלך. . כמו תמיד, אפילו אם לא תמיד ידעת להביע את עצמך כמו שרצית אבל אני מכיר אותך יותר מדי טוב ואני תמיד ידעתי את זה כמה הם חשובים לך וכמה אתה אוהב אותם.. פשוט אתה תמיד היית מיוחד והראת את זה בדרך שלך.. אני הספקתי לחגוג יום הולדת 21. . כל כך מוזר שלא היית איתי ועוד יותר מוזר שעוד שבוע בדיוק היית צריך לחגוג גם אבל תישאר בן 20 לנצח. אבל הסיבה העיקרית שאני כותב לך היום היא כי היום הוא יום ממש מיוחד..
היום השתחררתי מהצבא סוף סוף, אחד הימים המאושרים בחיי ובו זמנית אחד הימים העצובים והקשים שהיו לי.. כמה חיכינו לרגע הזה שנשתחרר ביחד היו אמורים להשאר לך רק עוד 4 חודשים, הייתי אוכל לך קצת את הלב משביז אותך שהשתחררתי לפניך. . אתה היית משתחרר והיינו יוצאים לעשות את שביל ישראל ביחד שתכננו ואז מתחילים את החיים… אתה הבן אדם שהכי בא לי לחלוק איתו את הרגע הזה בעולם מכולם..
זאת התקופה המשמעותית הראשונה בחיים שאני מסיים בלעדיך.. במקום להתקשר אליך ישר כשאני גוזר חוגר. . ולהיפגש איתך בערב ולחגוג אני חוזר מהבקו”ם באוטובוס והראש מלא מחשבות, יוצא מהמרכזית לרכבת הקלה ונוסע במקום למרכז העיר לבית שלך לכיוון השני להר הרצל. ואני בא לחלוק איתך את הרגע..
אתה הראשון שבאתי אליו.. אני מגיע לאזור ד׳ חלקה 7, כבר חושך, אין אף אחד ואני מגיע לקבר שלך, קפוא בחוץ, השמיים בוכים עלינו ואני מתחיל לבכות גם, אני משמיע לך כמה שירים טובים בטח לא שמעת הרבה זמן את אהוד בנאי, אסף אבידן, וג׳ק ג׳ונסון.. בוכה עוד קצת נפרד ממך והולך.. כל כך משונה.. בחיים לא חשבתי שככה אני אחגוג את השחרור שלי.. שככה מתחילה האזרחות שלי.. בלעדיך חבר.. כבר כמעט ארבעה חודשים… אוהב אותך ומתגעגע עד אין סוף, החבר הכי טוב שלי לנצח.
נכתב ביום שחרורו של חגי קפנשטוק.