זיכרון אחד יושב לי מאוד חזק… תורמוס, גזרת אביבים, קו צפון, חורף 2013.
עמית ישן בחדרו שנת ישרים (אחרי שהוקפץ כל הלילה), עד שהגדר הארורה החליטה שהיא “קופצת” בפעם המי-יודע-כמה באותו הלילה. אני באותו לילה הייתי “רץ-חמל”, ובין יתר תפקידי היה להעיר את צוות החפ”ק שבו שובץ עמית, ביחד עם אלון הסמ”פ, עידו הנהג ואחד הגששים.
לא משנה כמה שניסיתי לטלטל את עמית ולצעוק עליו, הוא לא הסכים לקום. “חלאס גלי אני לא אקום ככה” זרק לי עמית. “השתגעת?! יאורי עוף מהמיטה יש חווה אדומה אתה קופץ !! “מאותה נקודה אני ועמית ניהלנו שיחה שערכה כדקה ארוכה מאוד, עמית טען שהוא הוקפץ כל הלילה והוא לא יקום מהמיטה אם אני אעיר אותו בלחץ ורעש. מהיכרות קטנה עם עמית, הבנתי שזה לא הוא מדבר אלא העייפות, הסברתי לעמית שאני עוזב אותו עכשיו להתעורר לבד ובשקט, אבל חשוב מאוד שהוא יזדרז. תוך כמה דק’ עמית יצא מהחדר, התיישב ב’דוד’ והספיק עוד להירדם לפני שהנהג הגיע.