"
אחי היקר, לפני ארבע שנים הכרנו, כמה דאגת לי. אני זוכר במסעות איך היית דוחף ומדרבן, עובר מאחד לשני, דואג לכולם! איך היית נשאר לרוץ ולעשות איתי תרגילי מתיחה כשכולם כבר היו במקלחות אחרי המדס. כזה היית, בבחני כושר שהיית מסיים ראשון, לא נח וישר רץ לדחוף תחבר’ה החלשים! תמיד רצית שמחלקה 2 תהיה הכי טובה, גם כשכולנו נשברנו, אתה עודדת! אחי, אני לא הייתי בלוויה שלך כי נשארתי בפנים, כאב לי, תזכור שאני אוהב אותך! תדאג לנו מלמעלה!
ת.נ.צ.ב.ה