היום חל יום הולדתו של עמית, 25 שנים שליווה אותנו ועדיין מלווה. 21 שנים בגוף ובלב ועוד 4 שנים בלב.
כבר קשה לזכור מה לפני ומה אחרי. איך לפני קמנו בבוקר, איך לפני חייכנו, איך לפני הלכנו לעבודה, לסרט, איך תכננו חופשות משפחתיות, איך ראינו את עמית מתבגר ומשתחרר ומטייל ולומד ומכיר מישהי.
הזמן עצר מלכת ומצד שני כאילו רק אתמול. כאילו רק אתמול הצטלמנו באותה שבת לפני שנכנסו לעזה הארורה כשבאנו לבקר בשטחי הכינוס בצאלים, כאילו רק אתמול דיברנו בזמן ההתרעננות כשיצא לנוח מהקרבות. כאילו רק אתמול חגגנו לו יום הולדת.
נשארו החוויות והזיכרונות וכל ה’אילו’. אילו לא נשאר בהנדסה קרבית, אילו היה ממשיך בקורס קצינים, אילו לא רץ לעזור לחבריו שנפגעו, אילו לא רץ כל כך מהר…
ודווקא היום יום הולדת ודווקא היום מרוץ ‘ממשיכים בדרך של עמית’, כי עמית זה ילד מאושר, מסופק ושליו עם שקט פנימי.
עמית זו סקרנות וידע כללי ואהבת הארץ וטיולים, ותרמיל על הגב, וערכת קפה, וסנדלים כל השנה עם חולצה קצרה, ואופניי הרים, וצלילה בים.
ממשיכים בדרך של עמית זה להמשיך להצטיין במה שאתה עושה למרות שאתה חולם לעבור לשייטת, לפקד על החיילים הכי טוב שאפשר, לשפצר להם את הציוד בלילות, לבקר אותם בביתם בדרך לבסיס.
ממשיכים בדרך של עמית זה להיות מקצוען, לא לחפף ולזכות ביושר בכינוי ‘המושלם’.
ממשיכים בדרך של עמית זה לא לקטר ולא ללכלך על אחרים. זה להקשיב, לתת עצה, להיות חבר.
ממשיכים בדרך של עמית זה לאהוב את החיים ולרצות לחיות, כי טוב לחיות למען ארצנו.
ממשיכים בדרך של עמית זה כל הדברים האלו וכל הדברים הנוספים שעושים את החיים פה בארץ לכל כך יפים, ראויים ומשמעותיים. כי עמית מעולם לא חשב לחיות במקום אחר ואהב לחיות ולטייל פה.
ממשיכים בדרך של עמית זה להיות איתנו ורק טיפה יותר בדרכו.
תודה גדולה, המשפחה.