ערבה, חברת תיכון
עוד ערב שישי הגיע.. פותחים כרגיל עוד קבוצה בוואטספ ומתחילים לדבר..”מה עושים היום???” מתלבטים.. אולי נצא לעיר? אבל מה, שוב פעם? דיי משעמם ומאוס.. אז אולי נצא קצת מחוץ לעיר? דיי כבר מאוחר… חגיגול כמו תמיד מעדכן אותך בהכל כי אתה,וואטסאפ והפלאפון זה לא סיפור מוצלח במיוחד. התכנסנו כולנו אצלי. ברור שאתה וחגי לא תפספסו […]
אלון לובלין
עמית… חבר ילדות שלי… אח שלי… אתמול הגיעה אלינו הבשורה המרה. הצער החניק, הלב שבור, והעיניים דומעות. עכשיו אתה המלאך ששומר עלינו מלמעלה. תמיד האמנת בדרך שלך, כאילו ידעת שזה גורלך, להגן עלינו מפני הרוצחים הארורים האלה. אלוהים, למה?! ילד בן 20, באביב ימיו, שכל החיים לפניו, מאבד אותם בגלל המציאות המחורבנת הזאת שאנחנו חיים […]
מיכאל ברוכיאן
אחי היקר, כמעט שנה עברה מאז עזבת אותנו, וקשה לי לדבר על זה בלשון עבר. ותאמין לי, אח שלי, שכולנו פה מתגעגעים אליך – לצחוק, לקלילות, לביטחון שהיית מקרין. גבר אמיתי, גיבור. יש לנו אינספור סיפורים משותפים. היית חבר אמיתי, ולא אשכח אותך לעולם. אני מקווה שטוב לך במקום שבו אתה נמצא עכשיו, ושאתה דואג […]
אלירן זגורי
עמית, אח וחבר יקר, עברו כבר כמה חודשים אחרי הבשורה המרה. מתאספים סביב הקבר שלך ונפגשים בבית הספר כדי להנציח את שמך. היום כבר מבינים, מנסים לעכל, והתמונה הופכת ברורה יותר, אבל המציאות הקשה מסרבת להיתפס כמציאות הגיונית, כי הרי איך זה ייתכן? הרי רק לפני פחות משנה טיילנו על החוף ביפו, צחקנו, אכלנו ודיברנו […]
טל קראשי
עמית, קשה להתחיל ובכלל קשה לכתוב.. איך אפשר בכלל לכתוב עליך בלשון עבר? אני אתחיל בזה. טיול אחרי צבא, לאס ווגאס, ארוחת צהריים, הפלאפון שלי לא מפסיק לרטוט, – הודעות, שיחות ומה לא. מסתכלת . ״עמית נהרג״. אני בהלם. אני לא מצליחה לתאר במילים את מה שעברתי באותו הרגע, בחיים לא חוויתי דבר כזה. אני […]
02-2015 חגי, אח-חבר
מה שלומך, אחי ? זוכר את הטיול ההוא? הצטלמנו בסוף הטיול. והינה אחרי איזה עשר שנים הצטלמנו שוב באותה פוזה ברגעים האחרונים יחד. היינו בכיתה ו׳, נסענו לחוף בעתלית לסיור בעקבות המעפילים. מקשיבים לסיפורים מזעזעים על שואה ועל גבורה, על תקווה ועל ציונות… מתמלאים בערכים ובאהבה לעם ולמדינה הזאת. למדנו להעריך את אלה שמתו בשבילנו,. […]
גל בן דוד
עמית, איך מתחילים לכתוב לך? לא בטוחה שאני מוכנה עדיין להיפרד וכבר אני צריכה לכתוב לזכרך. לא יודעת איך להשלים עם העובדה שלא אוכל יותר להתקשר לשאול לשלומך או לסמס לך, אלא רק לדבר איתך במכתב, שלא תראה אותו בכלל… עברו תשעה חודשים מאז היום ההוא. אני הייתי בטיול אחרי הצבא, בלי זמנים, בלי דאגות. […]
רותם ברוך
עד יום הזיכרון הזה טקס יום הזיכרון היה עוד טקס, עוד טקס במובן שבו בוגרי הגימנסיה היו מבקרים בביה”ס, שהחיילים מבניהם כמסורת ביה”ס היו לובשים את מדיהם והתלמידים את החולצות הלבנות, שפוגשים את המורים ואת החברים שלא ראינו זמן מה, שעומדים יחד בצפירה, ששומעים כל כך הרבה שמות בצורה כזו שרבים לא מבינים בכלל שאותו […]
שלומי אבוצדקה
אח שלי, אני אפילו לא יודע אם לכתוב עליך או לך.. כל העניין הזה של לדבר עליך בלשון עבר לא בדיוק נתפס לי. לפני כמה ימים דפדפתי שיעמום בוואצאפ וראיתי את השם שלך. ככה בפשטות כאילו אתמול דיברנו. מהרגעים האלה שאתה פתאום קולט שמישהו שאתה מכיר מילדות והיה חלק מהחיים שלך בצורה הכי פשוטה ומובנת […]
קרן יעקובי
אנחנו מכירים מכיתה א’, טוב לא בדיוק מכירים אישית אף פעם לא באמת יצא לנו לדבר מעבר ללימודים, יש לי תמונה אחת בראש שלך שאני לא אשכח, כבר כשהיינו קטנים, כל פעם שהיה צלצול להפסקה היית רץ במהירות למטה לשחק, לא היית מדבר, לא צועק, פשוט רץ. וככה תמיד, הייתי רואה מהצד איך אתה גדל, […]