ממשיכים בדרך של עמית
מול הים - סרט
'פנים.יום.זיכרון' הוא שמו של מיזם הנצחה אמנותי של בית אבי חי שמפגיש אנימטורים וסיפורי זיכרון אישיים על חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה עם השאלה: איך מחיים זיכרון מאדם שכבר אינו בין החיים? איך הופכים רגעי בשר ודם של חללים שאינם עוד לרגעים מצוירים לנצח?
אחד הסרטונים הפיוטיים והמרגשים בפרויקט נוצר לזכר סמ"ר עמית יאורי, לוחם מחיל ההנדסה, שנהרג ביולי 2014, בהיתקלות בדרום רצועת עזה, במבצע צוק איתן. במהלך פעילות מבצעית באיזור חירבת חיזעה, בזמן שעמית ומפקדו שהו בתוך מבנה שנועד להריסה, יצאו מבניין סמוך שלושה מחבלים וירו לעבר חיילים ששמרו על פיר מנהרה מבחוץ. כשעמית שמע את הירי, שבו נפגעו מספר חיילים, יצא והסתער על המחבלים. בן 21 היה במותו. עינת, אמו של עמית, נפטרה פחות משנתיים לאחר נופלו. "היא לא הכילה את הכאב", אומר שחר אביו.
את הסרטון על עמית, יצרה דפנה אוודיש ונקרא "מול הים", כשם שירה של זלדה, אותו הלחין וביצע במיוחד לפרויקט המוזיקאי עמיר לב. הסרטון היפה מחבר את השקט של עמית עם השקט של המים, בצלילה. אוהביו אומרים שהביטוי "מים שקטים חודרים עמוק" הוא תיאור הולם לעמית, כי הוא התאפיין בשקט פנימי, ברוגע ובביטחון. מילדותו אהב את הים, על השקט שבו. "כל המשפחה מחוברת לים", אומר אביו, שחר: "כמשפחה בילינו המון בים, ירדנו מספר פעמים בשנה לסיני. עמית שחה, צלל, גלש ושט. בהתחלה איתי, אחר כך לבד. עמית לא היה רעשן, הוא היה שליו מאוד ואהב שקט, קצת מופנם, וחלק מהעוצמה שלו באה מזה". בחופשת הרגילה האחרונה שלו, כמה שבועות לפני שנהרג, נסע להשלים קורס צלילה באילת.
בנוסף לספורט הימי, עמית אהב ענפי ספורט רבים, בהם ג'ודו, רכיבת אופניים וריצה שבה התמקד בסופו של דבר. "לעמית היה המון ביטחון עצמי, חוש הומור, תכונות של מנהיג, והרבה מהדברים האלה נבעו מהספורט שבו הרבה לעסוק והצטיין בו", אומר שחר. "הוא אהב גם טיולים וטבע".
על המיזם "פנים. יום. זיכרון" אומר שחר: "זאת הנצחה מאוד אמנותית, והניואנסים מאוד קלעו. כמו שרואים בסרטון, כמעט בכל הצלילות שלנו יחד מצאנו חפצים בקרקעית הים – משקפות, שנורקלים, מסכות ושעון. והסרטון תיאר יפה גם את השחיה, את השקט, את הכחול, את הטבע ואת הדגים. בתחילת הסרטון יש סצנה שעמית נכנס להתקלח עם הלפטופ, וגם זה מאוד אפיין אותו".
מול הים, זלדה
כאשר שחררתי את דג הזהב
צחק הים
ואימץ אותי
אל ליבו החופשי,
אל ליבו הזורם.
אז שרנו יחד
(אני והוא)
לא תמות נפשי. הישלוט רקב
בזרם חי?
הוא שר כך
על נפשו הסואנת,
ואנוכי שרתי
על נפשי הכואבת.
העצמה בעזרת ספורט
קבוצת העצמה בעזרת ספורט לבני נוער בגימנסיה העברית בירושלים, 'ממשיכים בדרך של עמית'. עינת, אמו של עמית (שנפטרה פחות משנתיים לאחר נופלו) יזמה את תוכנית ההעצמה באופן שייתן להם ערך מוסף לחיים, יחזק אותם ויתן להם כלים להתמודד במצבים שונים איתם הם מתמודדים (בלימודים, בבבית ומול חברים). התוכנית לא באה להפוך אותם לספורטאי-על אלא אנשים עם יכולות טובות יותר ברובד האישי.
התוכנית נכתבה על פי דרך החיים והתכנים שעמית עצמו התווה בעיסוקו בספורט ובעצוב אישיותו המיוחדת, כאמור עינת יזמה את התוכנית אך לא הספיקה לממש. התוכנית עובתה על ידי אנשי מקצוע, מאמני ספורט מהשורה הראשונה (כאלו שמובילים ספורטאים לאולימפיאדה) ומאמנים אישיים בתחום בשיתוף עם הגמנסיה העברית בירושלים. תוכנית דו-שנתית (החל משכבת ט') ותכלול אימון בענפי האמנויות לחימה וכדורעף (מחשבה רבה ניתנה לסוגי הפעילות שתיערך חצי שנה לכל תחום), בנוסף פעם בשלושה שבועות תתקיים פעילוות מיוחדת: הרצאה, סרט, פעילות מחוץ לגמנסיה, יום שיט בסירה ועוד על ידי ספורטאים שהצליחו כנגד כל הסיכויים להתגבר על נכות, קושי, משבר ועוד.
עמית אהב ספורט ועסק בתחומים מגוונים: כילד למד ג'ודו במשך שנתיים, לאחר מכן שחה בימקא והגיע למקום נכבד בנבחרת. עמית רכב איתי על אופניים בכל הארץ החל משבילי קק"ל, רחבים ונוחים ועד לסינגלים בצפון או במדבר יהודה, ביחד עם הרכיבה פיתח את אהבתו לטבע ולטיולים. בהמשך רכב רכיבה אורבנית בכל העיר על אופני bmx. המעבר מענף ספורט אחד למשנהו לא הטריד אותנו וזרמנו אתו. מהג'ודו לקח בטחון עצמי, קורדינציה ושיווי משקל. מהשחיה התחזק וקיבל גוף משולש, הרכיבה נתנה לו יציבות, והריצה אותה לא הזכרתי עדיין נתנה לו התמדה ומשמעת. עמית רץ ממש מעולה ולמעשה בסופו של דבר זה היה ענף הספורט המועדף עליו. בנוסף עמית צלל, גלש, שט. לצבא התכונן בריצה עם שקי חול על הגב, שאף להגיע לשייטת.
לאורך כל הגדילה שלו ראינו שהעיסוק בספורט, בענפים שונים מוסיף לו עוד משהו, עוד ערכים, עוד חברים, עוד ערך מוסף: התמדה, משמעת, ידע, חיזוק. עמית למד מקריאה על מבנה הגוף, השלד והשרירים, תזונה, מנוחה נכונה, בניית שרירים, מנטליות. קרא ספרים על ספורטאים והרחיב את הידע שלו. כשעמית היה עצבני הוא יצא לרוץ, במקום לצעוק ולהתעצבן שם עליו בגדי ספורט, נעל נעליים ויצא לריצה. כשלא היה מרוכז בבגרויות, עשה מתח וכפיפות שמיכה. הספורט לימד אותו מה טוב בשבילו.
שביל אופניים בערבה
חשבנו שראוי שחלק מההנצחה של עמית יהיה קשור לאהבתו לטבע ולספורט הרכיבה שכל כך אהב ולכן המשפחה חברה לרשות שמורות הטבע ולעמותת שביל ישראל לאופניים לטובת סלילת שביל אופניים באורך של 12 ק"מ באיזור צופר שבערבה. סלילת השביל השלימה מקטע של 350 ק"מ ממצפה רמון ועד אילת של שביל רציף שמהווה חלק מפרויקט 'שביל ישראל לאופניים'. השביל מסומן, מקצועי על פי כל סטנדרט בינלאומי ומדהים ביופיו לאורך נופי בראשית והוכתר כאחד מבין 10 השבילים היפים בעולם על ידי כתבי רכיבה מכל העולם.
השביל של עמית מתחיל בהר משא (באיזור נחל נקרות) בנוף מדברי צהבהב, מטפס קלות לקצרה (נקודת תצפית מרהיבה על נחל עומר) וגולש על גבעות עגלגלות בסינגל מרהיב עד לעתיקות מואה (מאחורי מושב צופר שבערבה). בנקודה זו מתחברים שלושת השבילים היפים הארץ: שביל המעיינות (4*4), שביל חוצה ישראל בהליכה ושביל ישראל לאופניים. את השביל בנינו במשך חמישה ימים, בכל עת עבדו כ- 60 מתנדבים מכל רחבי הארץ, חלקם בני משפחה, חברי משפחה, מכרים, חברים מהגימנסיה, מהפלוגה, מהמסלול וגם כאלו שנענו לקריאת המשפחה להירתם ולעזור.
מרוץ ברחובות ילדותו
הספורט המשמעותי ביותר שעמית עסק בו היה הריצה. עמית השתמש בריצה כאמצעי להגיע ממקום למקום ברחבי העיר. כשעמית רצה להירגע, היה נועל נעלי ספורט ורץ. כשמישהו הרגיז אותו, היה לובש בגדי ספורט ורץ. הריצה הפכה לחלק משמעותי מהעיסוקים של עמית והוא הגיע להישגים מצויינים בריצה למרחקים ארוכים.
גם בצבא עמית הצטיין בריצה אם זה בגיבוש שייטת, בוחן כושר או בימי ספורט חיילים וחטיבתיים. כשעמית הגיע מהבסיס לחופשת שבת, ממש לפני ארוחת שבת היה יוצא לריצה של כשעה ברחובות העיר, רק כדי לשמור על כושר וצועק לנו: ‘חכו לי עם הארוחה ותשאירו לי זמן להתקלח’…
כמפקד כשהיה צריך לאפס חייל סורר או חסר מוטיבציה, היה מודיע לו: בגדי ספורט, מד”ס פרטי, אני ואתה, עכשיו. לוקח את החייל הסורר ויוצא אתו לריצה ארוכה וכך אחרי חצי שעה ריצה כשהחייל כבר בקושי נושם, היה מושיב אותו לצדי השביל מוציא את ערכת הקפה מתיק הגב, מכין קפה שחור מבושל ושובר את הקרח עם אותו חייל.
לאחר נפילתו החליטה המשפחה להנציח את אהבתו לריצה דווקא ביום הולדתו שחל בסוף נובמבר בכדי להדגיש את המשכיות החיים ולשמוח ביום הולדתו. מרוץ עמית מתרחש במסלולים קבועים מהר הרצל לגימנסיה העברית שברחביה (ארוך: 8 ק”מ, בינוני 4 ק”מ וקצר עממי 2 ק”מ).
אחרים מנציחים
במבצע צוק איתן נשבה בעם רוח אחדות מופלאה שאיחדה בין כולם, לביתנו הגיעו אלפים לנחם: יהודים ונוצרים, חילונים וחרדים, מבוגרים וצעירים. חיילים בסדר ובמילואים, מכרים וזרים לגמרי.
זכורה לי אותה משפחה שהגיע מבוסטון בהרכב מלא (2 הורים ו-2 בנות) ועברה בין כל הבתים של חללי צוק איתן מצפון ועד דרום, וזו רק דוגמא אחת….
מאז וככל שהזמן עובר אנשים לא שוכחים וממשיכים במפעלי הנצחה בבתי ספר, בתנועות נוער, באופן פרטי, בבתי כנסת, בבסיסי צהל ועוד ועוד. בדרך כלל הם מבקשים אישור מאיתנו וכמעט תמיד שולחים לנו תמונות וחוויות מהאירוע.
תודה גדולה לכולם.
קוראים בשביל
בפעם שעברה שדיללנו את המדפים, מסרנו כמה מאות ספרים לספריית ביה”ס, הפעם החלטנו שהספרים יטיילו עם עמית כמו שאהב…. בשיתוף מכון שלם שיזמו פרויקט ‘קוראים בשביל’ לאורך שביל ישראל, פיזרנו מאות ספרים במואה שעל דרך הבשמים (ליד מושב צופר בערבה, בדיוק בנקודת הסיום של שביל האופניים של עמית) וכן לאורך פארק המסילה בירושלים בתחנות קריאה.
